Friday, June 08, 2012

BeHa'aloscha 5634 First Ma'amar

This week's parsha begins with the mitzvah of lighting the Menorah in the Mishkan and Beis HaMikdash.  What is the point of this mitzvah?  Certainly God has no need for our light.  The Midrash[1] makes this point citing a pasuk in Tehillim (139:12), "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה האורה/Even darkness is not dark for You; and night will shine like the day; darkness is like light." 



The Midrash answers with an allegory of a king and his friend who lives a simple life.  The king arranges to visit the friend and tells the friend to prepare for his arrival.  When the king arrives with his royal entourage the friend realizes how paltry his preparations are and hides everything he's prepared.  The king asks his friend why he prepared nothing.  The friend owns up and explains that he in fact prepared but hid everything out of embarrassment.  The king tells his friend that his friend's paltry preparations are more important to him that his own things because of their friendship.  Even though God is total light, he wants our Menorah because He loves us.

The Sfas Emes notes a discrepancy between the allegory and the lesson.  The pasuk in Tehillim teaches us that from God's perspective there is no darkness.  The pasuk is not referring only to physical darkness.  It is referring primarily to spiritual darkness.  God is total light and He is everywhere.  Even the spiritual light of the righteous is from God, "כי אתה תאיר נרי .../For you will light my candle …" (Tehillim 18:29)  We don't see His light because He hides it behind the façade of the physical world.  He hides it so that we have with what to honor Him.  We need at least the illusion of autonomy, of separateness.  We honor Him by doing things that reveal His light. 

The allegory, though, describes the king accepting his friend's offering.  Poor as they are, they are from the friend, not the king.  This is unlike reality in which everything is God's.  What then, is the Midrash really teaching us?

We can infer the answer to this question from Rashi[2] on the word, "be'ha'aloscha/when you elevate".  Why does the Torah use this word instead of "behadlakascha/when you light"?  The Torah is teaching us that the wicks in the Menorah must be lit until the flame rises up on its own without help.  The Sfas Emes explains that the flame rising from the wick represents the inner spirituality shining out of everything that is physical.  Lighting the Menorah represents revealing the inner spiritual essence that is in everything physical including in our own actions.  We do this by relating to this inner spirituality instead of just to external physicality. 

Although the light that shines out is not ours, we cause the light to shine out.  The allegory of the king and his friend's preparations match this lesson.  Just as the king wanted his friend's paltry preparations, God wants us to prepare for Him.

Reality, though, goes way beyond the allegory.  In reality, using the physical world to reveal God is not just a nice thing.  It is the only way that the spiritual can influence the physical world.  The same way that the light cannot exist without the lamp and the wick, the spiritual cannot needs the physical to "exist" in the physical world. 

The prophet Ovadya teaches us, "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש .../The house of Ya'akov will be fire; the house of Yosef flame and the house of Esav straw …" (Ovadya 1:18)  Rashi[3] explains that the fire of Ya'akov alone was not enough to cope with Esav.  The flame of Yosef was necessary.  This must be understood at a deeper level, otherwise how are we to understand that Ya'akov could not cope with Esav without Yosef?
 
The Sfas Emes explains that Ya'akov Avinu was on a level that was beyond the natural world.  Specifically because of his exalted level of spirituality, he could not have much of an influence on the physical world.  Yosef was on a lower level.  Yosef related well to the physical world.  Yosef brought Ya'akov's spirituality into the physical world.  The prophet is teaching us that in order for Ya'akov to have an effect on the physical world, he needed Yosef.  In the words of the metaphor, his fire needed Yosef's flame.

The fire of Ya'akov represents the fire of Torah.  Just as Ya'akov's level was beyond the spiritual world, so too, the Torah is totally spiritual.  As Ya'akov, it is also too far removed from the physicality of this world to have a direct influence.  In order for the spirituality of the Torah to influence the physical world, it needs to be enclothed inside the physical.  We can draw the spirituality of the Torah into the physical through our actions.  By recognizing that our actions have a spiritual dimension and intending to bring out that dimension, we bring the Torah's spirituality into the physical world.

The Sfas Emes elaborates.  There is a concept in Kabbala that God's glory fills all the worlds and at the same time surrounds the worlds.[4]  Certainly God is every where.  If he weren't, then we could not say that He is truly infinite.  However, His glory is not apparent.  In this sense He also surrounds all the worlds.  In a sense, surrounding all the worlds represents a higher level.  It is the level that is not here, that we cannot reach, that is unfathomable.  The level of filling all the worlds represents God's closeness to us, as it were.  It is within our ability to rectify our actions so that we actually experience that closeness, by recognizing God in our actions and in everything around us.

When we do this, we draw a bit of the Unfathomable that surrounds all the worlds into the physical world.  God structured the world so that His revelation is dependent upon our actions.

The Chiddushei HaRim as well, alludes to this concept when he explains the symbolism of the light of the Menorah needing the physical wick.  The spiritual can only influence this world through its connection to the physical.

May we merit it!!


See footnote 4 below  שפת אמת ליקוטים על ש"ס

ברכות (מ' א'):

בא וראה שאין מדותיו כו' מלא מחזיק כו' אם שמוע תשמע כו', והענין כי ברכותיו של הקב"ה ומידותיו הם האור שיש בכל הדברים והאור למעלה אחר שלימות גוף הדבר, ולכך אחר שלימות הדבר נתגלה האור שהם שורש הדבר וחיותו, והשוטה יוכל להקשות על מאמר זה שהרי גם בסיפורי הבלי עולם יאמר כן כשקיבל לשמוע התחלת הסיפור יוכל לשמוע השאר גם כן וכשאינו מתחיל לא יבא אל הסיום, אמנם המשכיל על דברי חז"ל שהם בחכמה נפלאה כי אין הפירוש שמוע תשמע שישמע דברים אחרים, אף שגם זה אמת, אבל העיקר הוא שישמע באותו דבר עצמו עומק אור הנצפון תוך הדבר הזה עצמו, וזה ההפרש, כי בסיפורים שהבלי עולם כל מה שישמע שלימות הסיפור אין לו שוב לשמוע, ובתורה הקדושה אדרבא כל מה שיורד בשכלו ושומע דברי תורה ומקבלם כדי לקיימם נפתח לו תמיד יותר ויותר לשמוע אור הצפון תוך דיבורי התורה והשמיעה תגדל הנשמע, ויהי' לו עוד יותר לשמוע, ועומק הדברים הם להורות כי כפי מה שהאדם מקבל דברי תורה וממשיך החכמה אל המעשה כן מתקרבת החכמה שהי' מקודם נסתרת שאי אפשר לשמוע ועתה נתגלה אליו שיוכל לשמוע, ואמרו חז"ל אל תאמר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע, והוא כנ"ל שעל ידי בחינה זו שנקראת רגל וסוף שהוא להמשיך הדברים בעומק הלב במקום הנסתר בחשיכי עולם הזה כמו כן יתגלה עומק הדבר בבחינת ראש, כי סוף מעשה במחשבה תחילה. ודבר זה צריך ביאור רחב כי הוא תכלית העבודה למבין, ונבאר מעט בעזה"י כפי אשר חנני כן יזכני לקיים דברים הללו ולשוב בתשובה לפניו להאיר עינינו בתורתו, עיין בדברי הרב רשנ"ז זצ"ל בשער חנוכה ותוכן דבריו, שכמו שני אנשים אחד למעלה על ההר ואחד למטה וכפי התקרבתם התחתון הולך למעלה ושלמעלה הולך למטה וכפי עליותו כן ירידתו כן ענין התגלות הקדושה אל האדם כפי מעשיו עיין שם, ולע"ד להוסיף על דבריו בקצת שינוי כי יש להקשות לפי זה מי שלא יעלה ממש כל עליות לא ימצא כלל, ואף כי מכל מקום יתגלה לו בבחינת קירוב יותר ויתוסף לו הארה בבחינת ההארה המאירה לחוץ אבל לעצם האור לא יתקרב כלל, והבן דברינו אלה, כי גם זה אמת בבחינת סובב כל עלמין והיינו בבחינה שהש"י נעלם אין סוף ורק ההארה שמבחוץ מתגלית כפי עליותו כנ"ל, אבל נבאר בעזה"י בחינה אחרת בענין ממלא כל עלמין, והיינו שהש"י מלא כל הארץ כבודו, ומצד זה אין חסרון העלי' רק התיקון כמו שהוא לתקן עצמו ויראה הקדושה ממש אצלו, וזה ענין שכתוב במדרש הכל בחזקת סומין כו' וכתבתי במקום אחר באורך, והבן איך בחינת מלא כל הארץ הוא קבלת עול מלכות שמים בחינת תורה שבעל פה עבודה שבלב לתקן עצמו בחינת סור מרע ולא העלי' בלבד, והוא בחינת יחודא תתאי וחכמה תתאי, ולפי זה נאמר המשל כי הש"י מלא כל הארץ כבודו מאין סוף עד אין תכלית, והאדם נקרא עולם קטן והיינו שראשו בשמים וכולל כל העולם מעליונים ועד תחתונים ויש בו מעומק טוב עד עומק רע בבחינת נפש רוח נשמה חי' יחידה כנודע, וכפי תיקון האדם כן מתגלה הקדושה אליו, וכשמתקן מקום הקרוב למשל בחי' יחודא, ואף כי יחוד לכאורה להיפוך, אבל כוונתנו שמתקן מקום שאינו מכוסה ונסתר כל כך בחשיכות עולם הזה ושם האור נגלה יותר וקרוב להקדושה, נגלה אליו אור הצפון שם כפי עבודתו, ואם האדם מתקן מדריגה שלמטה מזו שנסתרת יותר, כמו כן נגלה אליו בחינת אור שלמעלה יותר באופן שכשיתקן האדם מדריגה תחתונה מאוד יתגלה לו אור הגדול מאוד וגבוה יותר ויותר כי אור הגדול יותר מכוסה במדריגה תחתונה יותר בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, וכלל הענין כמו שכתבתי לעיל כי האור שבא אחר השלימות הוא אור שלמעלה מכולן וכל מדריגה יותר תחתונה הוא תיקון השלימות וכפי התקרבות האדם אל הקדושה כן התקרבות הקדושה אליו, אם האדם מתקן למשל מה שהי' ערך פרסה מרוחק נגלה אליו אורך פרסה שלמעלה, כי האדם על הארץ ואלקים בשמים, ואל יתפוס המעיין על דברינו במה שהקדמנו בחינת ממלא כל עלמין, כי זה כוונתינו כי כפי תיקון בחינת ממלא כן מתגלה אליו בחינת סובב כי מתיחדין שתי הבחינות והם אחד ויחוד זה תלוי באדם כנ"ל, וכשזוכה לבחינת ממלא נגלה אליו מבחינת סובב, ודרך זה הוא בבחינת תיקון, ומה שכתב הרב הנ"ל הוא בבחינת העליות, וזהו שכתוב אם שמוע תשמע שכפי שהאדם שומע הנגלה אליו ויכול לשמוע כן נגלה אליו מה שהי' נסתר ולמעלה מהשמיעה ומתגלה אליו כנ"ל, שוב ראיתי בס' הקדוש אור החיים פרשת שמות כתב מעין מה שכתבתי עיין שם:


[1] Bamidbar R. 15:8
[2] Bamidbar 8:2, sv Beha'aloscha
[3] Breishis 30:28 sv "Ka'asheir yalda Rachel es Yosef"
[4] Zohar 3:225a.  The Sfas Emes here does not mention this concept explicitly.  Instead he quotes a more enigmatic idea from the Sefer Yetzira (1:4) – יש עומק רום ותחת.  God's depth is both high and low.  The Sfas Emes writes that this means that God is אין סוף/without end  and at the same time, אין תכלית/without end.  Sounds like the same thing, but elsewhere we find that the Sfas Emes uses the former when referring to God who surrounds all worlds and the latter when referring to God who fills all worlds.  The Sfas Emes writes at length on this concept in Likutim on Shas Brachos 40a.  For those who are interested, I've brought the entire discussion at the end of the ma'amar.

1 comment:

D'n said...

YAY! Welcome back!